כיצד לחמם את הזכוכית בצורה נכונה: האמת על מכשירי חימום אינפרא-אדום ארוכים במיוחד
רוב להבי האינפרא-אדום הם קצרים למדי. זה בסדר לשימוש בעבודות קטנות, אך כשמדובר בתנורי זכוכית גדולים, להבים קצרים יוצרים בעיות. אם משתמשים במספר רב של להבים קצרים, נוצרים “נקודות קרות” – אזורים בהם טמפרטורת החימום נמוכה מדי, מה שעלול לפגוע בפרופיל הזכוכית עוד לפני שהיא מגיעה לשלב העיצוב.
לכן אנו יוצרים מכשירי חימום שאורכם עולה על 2 מטרים. זה נעשה כדי שהטמפרטורה תהיה אחידה בכל שטח הפנים של התנור.
המאבק בירידת המתח
הבעיה היא שככל שהמכשיר ארוך יותר, כך ירידת המתח הופכת לבעיה גדולה יותר. אי אפשר פשוט להאריך את החוט החשמלי ולקוות לטוב. אם עושים זאת, החלק האמצעי של המכשיר יישרף, בעוד הקצוות יישארו בטמפרטורה נמוכה. זו בזבוז כסף וגורם להפסקות בעבודה.
במקום זאת, אנו משנים את ההספק והמתח לאורך כל אורך הצינור מקוורץ. אנו עושים חישובים מראש כדי שהצפיפות התרמית תישאר אותו דבר מהקצה האחד לאחר. חשוב לזכור: מכשירים אלו צורכים הרבה זרם חשמלי ברגע ההפעלה, לכן חייבים לוודא שמקור החשמל שלכם מסוגל לעמוד בעומס.
שמירה על טמפרטורה קבועה
כאשר הזכוכית מתחממת מאוד, היא נוטה להישחק. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בזכוכית מקוורץ בעלת דפנות עבות. זה שומר על הצינור יציב, גם כאשר הוא פועל 24/7.
אנו מסדרים את המכשירים בצורה מסודרת, כדי ליצור מה שאני מכנה “קיר של חום”. כדי שהכל יתפקד כראוי, אנו משתמשים בחיבורים מסוג תעשייתי. ראינו יותר מדי חיבורים זולים שנהרסו בתנורים חמים, לכן אנו לא לוקחים סיכונים בנושא זה.
המציאות של ההתקנה
מכשירים אלו פולטים כמות אדירה של אנרגיה. זה פותר את בעיית החימום הלא אחיד, אך הם תופסים הרבה מקום ויוצרים הרבה חום בסביבה.
אל תחסכו במאווררים.
אם האוורור חלש, החום יחדור למעגלים החשמליים. כאשר החיבורים מתחממים יותר מדי, הם נהרסים. זה פשוט מאוד.
אני גם ממליץ להשתמש במנועי PID נפרדים עבור כל חלק בתנור. זה מאפשר לשלוט בטמפרטורה בדיוק כרצונכם, במקום להסתמך על הערכות בלבד.